שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בגין הנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה נשוא בתביעה. בתאונה היו מעורבים שני כלי רכב, מכונית פרטית של מבוטח התובעת בתביעה העיקרית (להלן: "רכב התובעת") ואוטובוס הנתבעת בתביעה העיקרית והתובעת שכנגד (להלן: "האוטובוס"). הצדדים חלוקים ביניהם בדבר נסיבות התאונה. לגרסת התובעת בתביעה העיקרית, רכבה נסע בנתיב הימני, האוטובוס בנתיב השמאלי, ולפתע סטה האוטובוס ימינה ופגע ברכבה. לגרסת הנתבעת והתובעת שכנגד, האוטובוס נסע בנתיב הימני, ומימינו רכבים שחנו במפרץ חנייה. לפתע יצא רכב התובעת מאחת החניות, חסם את נתיב נסיעת האוטובוס וכך אירעה התאונה.

שני הצדדים הגישו חוות דעת בוחן תנועה, לתמיכה בגרסתם. במועד ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה חוות הדעת יוגשו ללא חקירה נגדית, וישמעו העדים. מטעם התובעת העיד נהג הרכב ואשתו, שישבה לצידו. מטעם הנתבעת העיד נהג האוטובוס. בחנתי היטב את העדויות והמסמכים, וכן את חוות דעת המומחים. הגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת הנתבעת באשר לנסיבות התאונה. לאור האמור האחריות לתאונה רובצת על נהג רכב התובעת.

בחינת גרסת נהג רכב התובעת מלמדת שמדובר בגרסה בלתי עקבית, והנהג מסר לא פחות משלוש גרסאות שונות, שאפרטן. התובעת הגישה את ההודעה כתובה על מקרה התאונה כפי שזו נמסרה לה (ההודעה צורפה לחוות דעת מומחה התובעת וסומנה ת/2). אמנם הנהג העיד שהוא אינו יודע מי כתב את ההודעה, מאחר ולא הוא ולא אשתו יודעים לכתוב עברית, אך יש להניח שההודעה נכתבה על יסוד דברים שמסרו הנהג, אשתו, או מי מטעמם. לפי הרשום בהודעה הכתובה, רכב התובעת יצא מחנייה, גם אוטובוס הנתבעת יצא מחנייה (ככל הנראה הכוונה היא שהאוטובוס יצא מתחנה), ולפתע יצא לנתיב ימני, פגע ברכב התובעת בצידו השמאלי אחורי וגרר את הרכב 50 מ'.

גרסה שונה נמסרה על ידי הנהג למומחה התובעת. התובעת הגישה חוות הדעת נגדית שנערכה ביום 25.08.11, חוות הדעת נסמכת, בין היתר, על ביקור במקום שערך המומחה אליו נלוו גם נהג הרכב ואשתו. בעת הביקור טענו הנהג ואשתו שעובר לתאונה הם יצאו ממפרץ חנייה והמשיכו לנסוע כ - 25 מ', עד מקום התאונה. כתוצאה מהפגיעה נדחף רכבם קדימה וימינה לעבר רכב חונה, וכך נפגע הרכב גם בצידו הימני אחורי. הנהג גם סיפר למומחה שהאוטובוס סטה לנתיב הימני, מאחר והוא אמור היה לפנות ימינה בהמשך הדרך.

גרסה שלישית נמסרה על דוכן העדים. בעדותו בפני לא הזכיר נהג התובעת שהאוטובוס סטה ימינה. לדבריו עובר לתאונה נסע האוטובוס על שני הנתיבים שבכביש: "כיסה את כל הכביש" (עמ' 3 שורה 26; וראה גם בחקירה חוזרת, בעמ' 7 שורות 6 – 7). הנהג העיד שהוא נכנס לרכבו ובטרם יצא מהחניה הבחין באוטובוס היוצא מהתחנה במרחק המאפשר לו להתחיל בנסיעה. הוא יצא מהחניה והמשיך בנסיעה מרחק של כ – 20 מ', ורק אז נפגע על ידי האוטובוס, שגרר את רכבו מרחק של 10 – 15 מ'. בעדותו טען הנהג שהוא לא טען שהאוטובוס גרר את רכבו על פני 50 מ'.

מדובר בשלוש גרסאות שונות, שאינן מתיישבות זו עם זו. בהודעה הכתובה אין כל זכר לטענה שרכב התובעת כבר הספיק להתיישר בנתיב נסיעתו ולנסוע מרחק מה טרם נפגע. טענה זו נאמרה לראשונה למומחה התובעת יותר משנתיים לאחר קרות התאונה, ולאחר שכבר הוגשה חוות דעת מומחה הנתבעת. ולא רק שמדובר בגרסאות שונות, אלא שהשוני הוא בדיוק בנקודת המחלוקת בין הצדדים; בשאלה אם רכב התובעת יצא מהחנייה וחסם את דרכו של האוטובוס, או אם רכב התובעת כבר השלים את היציאה, התיישר, נסע בנתיב נסיעתו יותר מ – 20 מ' ורק אז נפגע מאחור.

ועוד מספר הערות ראויות לציון.

האחת, לא רק שבהודעה הכתובה לא נטען שרכב התובעת כבר הספיק להתיישר בנתיב הנסיעה, אלא שמהאמור בהודעה זו עולה שיש קשר ישיר בין יציאת רכב התובעת מהחנייה, לבין אירוע התאונה. כך טוען גם נהג האוטובוס.

השנייה, נהג רכב התובעת העיד שאשתו נכנסה לרכב והפנתה תשומת ליבו לכך שיש אוטובוס מאחור. לטעמי יש בכך כדי ללמד על כך שרכב התובעת יצא מהחנייה כאשר האוטובוס כבר היה קרוב, כגרסת נהג האוטובוס, וטענת נהג התובעת שהיה לו די מרחק לצאת מוטעית.

השלישית, נהג התובעת סיפר למומחה שהאוטובוס סטה ימינה בשל פנייה ימינה המצויה בהמשך הכביש. נראה שגם הוא היה מודע לצורך ליתן הסבר לסטייה הנטענת של האוטובוס (סטייה המוכחשת על ידי נהג האוטובוס). אלא שבעדותו העיד הנהג שאינו יודע מה המרחק עד לפנייה.

רביעית, בהודעה הכתובה שנמסרה לתובעת נכתב שהאוטובוס ניזוק בצידו השמאלי. טענה זו, על פניה אינה נכונה, מאחר ואין מחלוקת שהנזק באוטובוס הוא בחלק הקדמי ימני. אי דיוק נוסף הוא בנזק שנגרם לרכב התובעת. בהודעה הכתובה אין כל טענה לגרימת נזק בימין הרכב, לא במלל המתאר את התאונה, ולא באותו חלק בטופס המפרט את מהות הנזקים שנגרמו לרכב. זאת למרות שהנהג טען באוזני המומחה שכתוצאה מהתאונה הרכב נדחף קדימה וימינה, וניזוק גם בצידו הימני, וכך מופיע גם בחוות דעת השמאי.

אל מול תהיות אלו, היתה עדות נהג האוטובוס עקבית, והיא תאמה לאמור בהודעות הכתובות שמסר הנהג בסמוך לאחר התאונה. אינני מתעלמת מכך שנהג האוטובוס מסר מספר הערכות לגבי המרחק בין מיקום התחנה למיקום התאונה, כאשר בעדות טען שהמרחק הוא 300 – 400 מ', בהודעה הכתובה כתב שהמרחק הוא 150 מ', והבוחן ציין מרחק של כ - 70 מ'. אינני סבורה כי מדובר בסתירה מהותית, והנהג עצמו ציין כי לא מדד ויתכן והוא טועה בהערכותיו.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את העדויות, אני מעדיפה את גרסת נהג האוטובוס לגבי נסיבות התאונה. אשר לחוות דעת המומחים. עיינתי בחוות הדעת, שכאמור, הוגשו ללא חקירה נגדית. אין באמור בהן כדי לשנות ממסקנותיי.

מומחה הנתבעת הגיש ראשונה את חוות דעתו, בה טען שגרסת נהג התובעת, כפי שזו מופיעה בהודעה שנמסרה לחברת הביטוח, אינה אפשרית. בתגובה הוגשה חוות דעת נגדית מטעם התובעת. למעשה חוות הדעת אינה חולקת על האמור בחוות דעת מומחה הנתבעת, אלא היא מבססת את גרסת התובעת על נסיבות אחרות לקרות התאונה, גרסה שנמסרה למומחה הנתבעת לראשונה עת ביקר במקום כעבור יותר משנתיים ימים.

בחוות דעתו טוען מומחה התובעת שגרסת הנתבעת אינה מתיישבת עם הממצאים משתי סיבות עיקריות: האחת, מיקום הנזקים ברכב התובעת הוא בחלק האחורי שמאלי, ולו נכונה היתה הגרסה בדבר התפרצות רכב התובעת לכביש, ניתן היה לצפות שהחלק שייפגע הוא החלק הקדמי של הרכב, בעיקר לאור הטענה שהרכב יצא מחנייה תוך עקיפת רכב שחנה לפניו. השנייה, לו נכונה היתה הטענה כי רכב התובעת נפגע בטרם התיישר בנתיב נסיעתו, ניתן היה לצפות לסבסוב הרכב קדימה ושמאלה, ומוקדי הנזק היו שונים. על שתי טענות אלו משיב מומחה הנתבעת בחוות דעתו המשלימה. לטענתו מחוות דעת שמאי התובעת עולה שגם הדלת הקדמית ניזוקה, ומכל מקום מיקום הנזקים ברכבים תלוי במספר גורמים, והוא אינו שולל את גרסת נהג האוטובוס בדבר התפרצות רכב התובעת לכביש. בנוסף, דווקא מיקום הנזקים ברכב התובעת, מהותם, ומהירות נסיעת הרכבים המעורבים עובר לפגיעה, אינם מתיישבים עם גרסת נהג התובעת לפיה בעת הפגיעה רכבו כבר היה מיושר בכביש. ובאשר לטענה בדבר סבסוד הרכב שמאלה, מומחה הנתבעת מפנה לנזקים שנגרמו בימין הרכב, ולטענתו יתכן והמכה שקיבל רכב התובעת מימין, עצרה את הסבסוב.

אינני סבורה שיש בחוות דעת המומחים, כשלעצמן, כדי לחייב מסקנה כזו או אחרת. לכל צד תהיות ותשובות. עם זאת, וכמבואר לעיל, אני סבורה כי מכלול העדויות מעלה שאין לקבל את גרסת נהג התובעת לגבי נסיבות התאונה. אין בחוות דעת המומחים כדי להצדיק מסקנה שונה.

התוצאה היא שהתביעה העיקרית נדחית, והתביעה הנגדית מתקבלת, למעט ראש הנזק של השבתת האוטובוס, שלא הוכח.

לאור האמור תשלם הנתבעת שכנגד לתובעת שכנגד סך של 5,884 ₪ צמוד מיום 03.08.09 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העד המומחה כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום.

התביעה העיקרית נדחית, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.